עד היום התרגלנו לכך שהטבע והכלכלה מתנגשים. צמיחה כלכלית מגיעה ברמה מסוימת על חשבון פגיעה בטבע, כשאנשי הטכנולוגיה נתפשו כמנוכרים לערכי הטבע. האם מכונית הדור הבא לא תזהם בכלל את הסביבה? לא בטוח, אבל יכול להיות מאוד שהרבה מהנדסים יבלו שעות נוספות מול נשיונל ג’אוגרפיק.
מכל המרצים שיכלו לפתוח את הכנס הענק שאליו מגיעים אלפי אנשי טכנולוגיה בכירים באירופה, נבחרה דווקא חוקרת מתחום הביולוגיה להציג את משנתה. ג’אניס באניירס, המגדירה עצמה כ”גיקית של הטבע” חשפה בפני המהנדסים את עולם הביומימיקרי (Biomimicry) – הרצון ללמוד מ- 3.8 מיליארד שנות אבולוציה ושרידות של הטבע.
“בנקודה זו, בה הארץ אינה מסוגלת לספוג את הטעויות שלנו ולא מסוגלת לתמוך בהתרחבות הצפויה, אנו חייבים למצוא דך טובה יותר לחיות כאן. העסקים שלכם מתחילים לחשוב על קיימות, תכנון קיימות, כיצד לקצץ בשימוש בחומרים, כיצד להקטין פסולת. לא משנה באיזו תעשייה אתה. זה משהו שכל האורגניזמים בעולם עוברים –גם העסקיים”, פנתה ג’אניס למהנדסים.
את האחריות היא מגלגלת לפתחם של המהנדסים כשהיא אומרת להם: “העבודה שלנו היא לתכנן מחדש את הכול. לשם כך עומדות לרשותנו 3.8 מיליארד שנות פיתוח של העולם. הטבע הוא שיטה שעובדת, והיא מלאה בחדשנות טכנולוגית. זו הסביבה שבה אנשים חדשניים מתבוננים כדי לקבל רעיונות.”
ג’אניס מסייעת להעביר למהנדסים שמבלים את זמנם על לוחות הפיתוח דברים שברורים לכל חובב טבע. “הטבע עוזר לך לחשוב בצורה שונה,” היא אומרת, “הוא חושב שונה, הוא כבר חשב איך לעשות דברים במינימום אנרגיה.” וכדוגמא מופלאה היא מציגה תמונת זברה, המהווה יחידת קירור מושלמת. מאחר והפסים הלבנים קרירים יותר מהשחורים, נוצר מעבר של אוויר – מאוורר טבעי באמצע הסוואנה, גם בימים ללא רוח.
בכל הקשור לניצול יעיל של אנרגיה, הטבע יעיל בהרבה מכל אמצעי שיש לנו, ואפילו כאשר מדובר על טורבינות רוח שתוכננו כדי ליצור חשמל בצורה נקייה. כאשר מהנדסים צפו בלהקות של דגים שוחות, הם זיהו כי כאשר דגים שוחים בלהקה, הדגים הקדמיים נעים בצורה מעגלית היוצרת מערבולת שמאפשרת לדגים שנמצאים מאחור לשחות ביתר קלות. על פי תנועה זו הם שינו את העיצוב המסורתי של טורבינות הרוח שהיה נחשב ליעיל ביותר, וקירבו את הכנפיים קרוב יותר האחת לשנייה כדי ליצור תנועה קלה יותר בדומה ללהקת דגים.
למדענים ימיים היה ידוע כי הלוויתנים תופסים את מזונם באמצעות מעגל של בועות שאותן הם נושפים, ולאחר מכן בולעים את הבועות יחד עם המזון שנלכד בהם. כאשר מהנדסים התבוננו לראשונה בתופעה זאת, הם החלו לפתח שיטת דיג חדשה הנמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים, ואשר תמנע לכידה של דולפינים ובעלי חיים אחרים ברשת הבועות.
דוגמאות נוספות שהביאה ג’אניס, הן איסוף מים בבניינים בדומה לחיפושית מדברית עליה חרוצים מסילות שמזרימות טל מגבן אל הפה שלהן, פיזור חום באופן דומה למתקיים כפי שמתקיים בתלים של טרמיטים באפריקה, או שימוש בבלוטות הדומות לאלו שעל צמח הלוטוס כדי לשמור על ניקיון בניינים באמצעות מי גשם בלבד (כבר נמצא בשימוש פעיל באירופה). ייתכן מאוד שמסכי המחשב הבאים שלכם יהיו מבוססים על הדרך בה הטווס מייצר את צבעיו. בחושך הטווס הוא יצור חום, אך שכבות שקופות שנמצאות על כנפיו יוצרות את הצבעים באמצעות שבירת האור. אימוץ של הטכניקה הזאת יאפשר ליצור מסכים בעובי דף שאינם זקוקים כמעט לאנרגיה.
ישנן אלפי דוגמאות שאת כולן אספה ג’אניס באתר AskNature.com. אבל המסר שלה חשוב מסך הדוגמאות הצבעוניות – העולם משתנה, ואנו צריכים להסתכל דווקא על הטבע בו אנו פוגעים כדי ללמוד את הדברים נכון, ולחיפושית המדברית או לכריש הימי יש מיליוני שנות ניסיון ללמד אותנו דבר או שניים.
(מקור התמונה: David Bygott באתר Asknature.org)
